אמ;לק:
ככל שהזמן עובר:
- נוספים כללי עריכה חדשים.
- הפירוט של הכללים לרמת תתי הסעיפים הולך ומתעבה.
- נוספות הוראות שמחייבות דיונים בפורום לפני עריכה (כל עריכה בסגמנט נעול 5, פיצול, רחוב צר, נתיב פניה, דריסת הנחיה וכו’).
שיקול הדעת שלנו שואף לאפס כפונקציה של הזמן, הסיכוי למצוא ולהמציא (לא במובן המצאה) חריגות מהכללים כמעט ולא קיים.
לכאורה, בהסתכלות מהצד, יגיד לעצמו מי שקורא עד כאן - מצויין. יש לנו מפה ברורה וכללים אחידים.
למעשה, הפכנו את עצמנו לרובוטים בעוד שהחיים מורכבים יותר מכללים ושחור/לבן.
ניקח לדוגמה את הדיון על “[6 צפון/722] עדכון הכוונת היצמד”. 3 מנהלים ארציים ומוביל אחד סוברים שיש צורך לחרוג מהכללים ולהוסיף הנחיה. אז תאורטית, אפשר לסתור כל טיעון בודד ולהחליט לא לחרוג. אבל התוצאה: ביטול דעתם של 4 עורכים בכירים בטיעוני חריגה מכללים.
ואני שואל את עצמי: נניח שארבעתנו טועים לדעת שאר המובילים. מה הנזק שייגרם אם במקרה הבודד הזה נחרוג מהכלל בכל זאת?
מהנקודה הזו, השרשור הזה, שמודיע על כך שהמובילים (שממנים את עצמם), קובעים את הכללים, קובעים את החריגות מהכללים, מחליטים בלעדית במקום שאין עדיין כללים, אומר בעצם motimarkus - למה לי לפתוח דיון בנושא כלשהו? אקצר תהליכים ואגיש בקשה ישירות למובילים (אולי טופס חדש?).
האם אתם מבינים את התסכול בהשקעה בהעלאת שרשור ארוך כמו [6 צפון/722] עדכון הכוונת היצמד, הבנה שיש 3 עורכים בכירים שחושבים כמוך, בהבנה שחריגה מהכללים במקרה בודד כזה לא תזיק למפה ולמשתמשים (ולטענת ה-4 להיפך, היא תועיל), ובסוף לקבל תשובה שמשמעותה - במילים שלי - “בקשתך נדחתה. למרות שקבלת תמיכה משמעותית, זה לא עומד בכללים, ככה החלטנו, אנחנו קובעים, תתמודד. השרשור הבא בבקשה”.
מאותה סיבה בדיוק, אגב, נמנעתי מלהעלות בעצמי דיון זה והעדפתי למחוק סיגמנט שהוספתי שלא על פי הכללים מאשר לבזבז את זמני. תעשו לעצמכם טובה - תסתכלו רגע על הסגמנט בדיון הזה. השתגענו?! להשקיע אנרגיה בדיון בלחזק/לשלול החלטה של עורך (רמה 3 לצורך העניין) להגדיר אותו כרחוב צר? איזה נזק נעשה? הרחוב השולי הזה (בדקתי בגוגל מה ההגדרה לסיגמנט שולי והיה קישור לסיגמנט הזה) אפילו לא היה קיים לפני שהוגדר כרחוב צר!
אנחנו בני אדם. אנחנו רוצים שיקול דעת. אנחנו רוצים שיסמכו עלינו. אנחנו רוצים שיקבלו את דעתנו גם אם אולי אנחנו טועים - במקרה שאין נזק. אנחנו רוצים שתהיה משמעות לדיונים וטיעונים שאנחנו מעלים. אחרת מה הטעם בדיון שהסוף ידוע מראש?
ואנחנו גם רוצים להנות מהתחביב הזה שנקרא לערוך מפה. ודיון כזה - לא כיף. עודף כללים ודיונים - לא כיף.
ואם כבר אני מדבר על להנות מהתחביב הזה, אני מרשה לעצמי לחבר את הנושא הזה לדיון אחר:
הדברים האלו הם חלק ניכר מהשיקולים שלי האם להתערב בדיון כלשהו. ובין השורות כאן טמונות גם הסיבות לצימצום ה"חיכוך" שלי עם הקהילה בכלל (תודה למי שהתעניין בפרטי).
אני מרגיש שדעתי לא ממש חשובה.
אני מרגיש שמחפשים אותי. מנהלים אחרים מדווחים למובילים על עריכות שלי שלא לפי הכללים. מובילים מחפשים באופן יזום עריכות שלי שלא לפי הכללים.
ובכלל, דרכי התקשורת הצטמצמו להודעות פרטיות המעירות לי על עריכות שגויות ושלא לפי הכללים ולהתערבות של מנהלים בדיווחים בהם עניתי למשתמשים (באזורים לא מנוהלים!). לא שמעתם על וואטסאפ? כל ה"פ ודיווח אני צריך לפתוח בבאסה של “מה עכשיו עשיתי”? איזו נזיפה אקבל? האם עלה בדעתכם שהמפה היא שיתופית ואפשר שלא להעיר על כל שגיאה ולתקן לבד בלי לנסות לבייש את העורך בהודעה פרטית? לברר שניה בווטסאפ עם בוקר טוב וסמיילי? באמת יותר פשוט לכתוב הודעה פרטית בפורום עם קישורים ותמונות מאשר לסמס? כי אם כן, אולי כדאי לכם להמליץ לקרובים לכם להשתמש בפלטפורמה המתקדמת הזו במקום כל שאר הדברים המיושנים שאתם מתקשרים בהם עם המשפחה והחברים.
נראה למישהו שבכוונה לא חיברתי סיגמנט חדש שיצרתי? אם תעירו לי אני לא אשכח בפעם הבאה? for gad_m sake, יש לי יותר מ 300K עריכות ו 24K בקשות עדכון שנפתרו (ידנית! לא בסקריפטים!) אני אמור ללמוד משהו חדש מהערות כאלו? להעיר לי שתיקנתי עריכה שגויה של משתמש לא ידוע בלי לעדכן את yaacobyy כי אולי המשתמש הזה יקרא את ההודעה הפרטית ש yaacobyy שלח לו, ויכנס לקישור ויראה שהשגיאה כבר תוקנה ותהיה “אי נעימות”. מה עם האי נעימות שלי? מה עם תקינות המפה? פחות חשובים?
והנה הסברתי למה לא הגעתי למפגשים האחרונים. פשוט לא נעים לי להסתכל לחלק מהאנשים בעיניים. לא כיף. בעיני, זו לא קהילה במובן המחבק של המילה “קהילה”, ולא מפגש חברתי במובן החברי של המילה.